זלמנוביץ נ' בנק הפועלים בע"מ-סניף ראשי

פסק דין

1.המבקשת (אשר תכונה להלן גם "המערערת" או "החייבת") הגישה בקשה למתן רשות ערעור על החלטת כב' הרשם עדי סומך, מיום 24/1/11 אשר ניתנה בתיק הוצל"פ 01-12678-06-9. (להלן: "תיק ההוצל"פ").

2.כב' הרשם בהחלטתו דחה את בקשת החייבת לבטל את צו עיכוב היציאה מן הארץ אשר הוצא נגדה.

3.להחלטתו של כב' הרשם, קדמה החלטה מיום 15/12/10.

על החלטתו זו של כב' הרשם הוגשה בקשת רשות ערעור על ידי המבקשת במסגרת רע"צ 44305-12-10.

הערעור התקבל באופן שבוטלה החלטת כב' הרשם מיום 15/12/10 והדיון בבקשה לביטול צו עיכוב היציאה מן הארץ הוחזר לטיפולו של כב' הרשם.

בהחלטת כב' הרשם מיום 12/12/10 נקבע, כי אין מניעה שהחייבת תעזוב את הארץ אך יש להבטיח את פרעון החוב ו/או לשלם סכום על חשבון פיגורי העבר ונקבע, כי בטרם יקבעו התנאים הבסיסיים, על החייבת לפנות לזוכה לשם הסדר זהות הערבונות.

בהחלטה מיום 15/12/10 קבע כב' הרשם, כי מדובר בחייבת שנטשה לפני שנים מספר את הארץ לנוכח צבירת חובות בשיעורים גבוהים ואף שבה אליה מידי פעם, בין היתר לצורך ביקור קרובי משפחה, דבר המעיד בין היתר על זיקה מתמשכת לישראל. נקבע כי על החייבת להעמיד ערבות בנקאית על חלקו של החוב ולפחות שני ערבים נכונים וטובים שיערבו לתשלומו בשיעורים חודשיים, ככל שהחייבת לא תעמוד בתשלומים וכנגד ערבויות אלו היא תוכל לשוב לארץ מגוריה.

כאמור, ההחלטה בוטלה והדיון הוחזר לכב' הרשם.

4.בדיון שהתקיים ביום 24/1/11 טען ב"כ החייבת, כי אין להתנות את יציאתה של המבקשת מן הארץ בכל תנאי שהוא.

מדובר בחייבת שלו היתה מתגוררת בישראל, יכלה לנקוט בהליכי פשיטת רגל ובאופן זה היה נסגר החוב.

אך כיוון שהיא לא מתגוררת בישראל מזה כחמש שנים, היא לא יכולה לפנות להליכי פשיטת רגל, אין חולק על כך שאין לה נכסים בישראל, ואין מקום להתנות את יציאתה מן הארץ בכל תנאי שהוא.

5.כב' הרשם בהחלטתו אישר כי נפלה טעות קולמוס בהחלטה מיום 15/12/10, ולפיה החייבת חזרה לארץ לסירוגין מאז עזבה אותה לפני חמש שנים אך לטענתו, עדיין החייבת לא עונה להגדרת "תושבת חוץ".

בהתאם להחלטה, החייבת ובן זוגה הקימו משפחה בישראל, אך נטשו את ישראל לפני כחמש שנים לאחר שכשלו עסקיהם ולאחר שיצרו את החוב כלפי הזוכה.

החייבת מודה כי היתה מודעת לחוב, ונעשה מאמץ לנהל הליכי משא ומתן עם הזוכה תוך כדי שהיא מצויה בחו"ל באמצעות בעלה אך המשא ומתן לא צלח שכן הבנק לא הסכים

לקבל את הצעת החייבת ובעלה. היא היתה צריכה להגיע לישראל לביקור משפחתי מסיבותיה למרות שידעה כי תלוי ועומד נגדה צו עיכוב יציאה מן הארץ אך משא ומתן לסיום הסכסוך לא צלח, וכב' הרשם הגיע למסקנה ולפיה בשל העובדה שהחייבת אינה תושבת חוץ, יש מקום להתנות את יציאתה מן הארץ בתנאים כפי שנעשה לגבי תושב ישראל אשר חייב כספים בלשכת ההוצל"פ וזאת בשים לב לזכות החוקתית הקניינית של הזוכה.

6. החייבת טוענת, כי יש לבטל את ההחלטה. היא מתגוררת בארה"ב. היתה אמורה לשוב לביתה ביום 27/12/10 לאחר ביקור בן חודש בישראל. ביקור ראשון שנעשה מאז העתיקה את מרכז חייה לארה"ב לפני כחמש שנים. היא ובנה הקטין מנועים מלשוב לביתם מזה כחודש ימים ואין עילה להותיר אותם בישראל כל עוד צו עיכוב היציאה אינו משמש מכשיר לייעול גביית החוב.

7.ב"כ המשיב טוען, כי קיים צו חיוב בתשלומים נגד החייבת ואין חולק על העובדה שהיא לא עומדת בצו חיוב בתשלומים, ובנסיבות אלו, אין מקום לאפשר את יציאתה של החייבת מן הארץ ללא כל תנאי וללא ערבות.

8.לאחר עיון בטענות הצדדים וקיום דיון הגעתי למסקנה ולפיה יש ליתן רשות ערעור ויש לקבל את הערעור ולהורות על ביטול צו עיכוב היציאה מן הארץ נגד החייבת וזאת ללא כל תנאי וזאת מהנימוקים כדלקמן:

א)סעיף 14 לחוק ההוצל"פ תשכ"ז – 1967 קובע: